כל הפוסטים של ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)

קל לנו להיות מלאי ביקורת כלפי ישראל במדבר עשרת המכות, יציאת מצרים, והניסים הגדולים, מותירים רושם עצום אצל כל אחד

משה בא אל פרעה, ואומר לו בשמו של הקב"ה את שעתיד להתרחש: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך המצרים". השימוש בביטוי

המטה הגיע מיהודה ויסיים את דרכו אצל משיח בן דוד משבט יהודה אחד מגיבורי סיפור יציאת מצרים הוא המטה של

מניית שמות קשורה כמעט תמיד בשושלת – ביכולת ההולדה וההעברה מדור לדור פרשת שמות מלאה בנשים משמעותיות, הלוקחות חלק מרכזי

בסופן של ברכות יעקב לבניו, מסכמת התורה: "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם". המדרש

זכר הלימוד המשותף הולך איתם כל הימים, והוא משמש סימן לזיהוי ולהיוודעות יעקב המבקש לרדת למצרים לפגוש את בנו האובד,

פרשת מקץ היא אולי הפרשה הדרמטית ביותר בתורה: האחים פוגשים ביוסף המזהה אותם, ואילו הם לא הכירוהו. תהליך ההיוודעות רצוף

הגמרא במסכת עבודה זרה ח ע"א, מתארת חגים קדומים של עובדי כוכבים: "אמר רב חנן בר רבא: קלנדא – ח'

תמנע, אחותו של לוטן, הפכה למפורסמת דווקא בגלל שאזכורה הכפול נראה כמעט מיותר. שמה הפך לדוגמה מייצגת לחשיבות כל מילה

"ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה". מדרש בראשית רבה (ע, יט) שם לב לאזכור נוכחותם של אנשי המקום