כל המאמרים במדור התוועדות עם מרדכי

אני רוצה לקבל מהכנות הזאת, כי אני כמה למרחב שאפשר יהיה להוריד בו את המסכות מהאף ומהפה כשהוצאתי את השיר "בימים ובלילות", ראיתי שיש מאלה

בית הכנסת הברסלבי בשכונת שערי חסד אינו אלא חדרון קטנטן שתוכו רצוף אהבה. השבוע נקלעתי שם לתפילת ערבית בסתם יום של חול, כשלאחר התפילה זמזמתי

הרבה פעמים האדם מקשיב, הכוונה, טכנית- הוא שותק ושומע מה נאמר בחלל החדר. אבל תוך כדי, גלגלי השיניים עובדים חזק על מענה הסיפור של מערכות

  "אל תעצרו אותי. מלקנות בשבת, מלאכול מה שבא לי. להתחתן בדרך שאני רוצה. תנו לי מרחב, קרקע בה אין שלילה של חופש היחיד" אצל

גם אדם גדול, תלמיד חכם, שכתב ספרים בתחומים שונים, כשהוא מלמד נערים… קורה לפעמים שלא בדיוק נוהגים בו כבוד כראוי ברחובות קרית משה מתהלך היה

  פרשת יוסל'ה שוחמכר שהרעידה אמות הסיפים בזמנו, גרמה לי לחפור רבות בסיפור האנושי, הקטן, זה שאינו מגיע לשעריהם של עיתונים. ואולי כעת כשהלב חרד

מה שזרח לי אתמול נראה לי הכי חשוך היום. לפעמים אני לא מבין למה התחלתי בכלל או מה בדיוק רציתי מי שרוצה להגשים חלומות, לכבוש

חשוב להבין שהפער המדובר בין הרצוי למצוי הוא מהותי לחיים הדתיים. לא פצע שיש למחוק, כי אם המרחב עצמו, לכתחילה, שבו מתרחשים החיים עצמם החיים

בסוף הערב כשאני מקפל את הגיטרה ניגשת מישהי אלי לבמה, והלב שלי צונח. אין סיכוי שהייתי מספר את מה שסיפרתי אם הייתי מדמיין שהיא יושבת