כל הפוסטים של דבורה ווגנר, ד"ר, סוציולוגית, עורכת ספרות, לקטורית ומגיהה, מחברת הספר "האברך יענקי וייסברג"
שאלה חשובה
מה את הכי אוהבת לעשות עם ילדייך? שאלה אותי חברה לפני מספר שנים. מודה שמעולם לפני כן לא חשבתי על
מה שחשוב
שתיים מכלותיי האהובות ילדו בהפרש של שלושה ימים זו מזו. מעבר לשמחה על הצטרפות שתי נכדות חדשות לשבט, עלו בי
מחקר איכותני
הוזמנתי להעביר סדנת העשרה על מחקר איכותני לצוות המערך הפסיכולוגי-חינוכי של עירייה במרכז הארץ. ההיכון הרגשי אליו נכנסתי כשהגעתי ל"שדה"
מחקר איכותני
הוזמנתי להעביר סדנת העשרה על מחקר איכותני לצוות המערך הפסיכולוגי-חינוכי של עירייה במרכז הארץ. ההיכון הרגשי אליו נכנסתי כשהגעתי ל"שדה"
בשבחי השגרה
במוצאי שמחת תורה התנפלתי על ערמות הכביסה בהתרגשות, שאת פשרה אני עדיין מנסה להבין. בשנים קודמות הכביסה הייתה מתנפלת עליי.
בחורים מצוינים בסוכה
סוכות ושמחת תורה תמיד היו מהחגים היותר אהובים אצלנו. הקלילות שאחרי כיפור, ריח ארבעת המינים, מזג האוויר המתמתן, יום הולדת
טקסים פרטיים ומסורת
לאורך שנים, ייתכן ששישה עשורים ואולי יותר, בין כסה לעשור נהג אבי ז"ל לפקוד קברי צדיקים בגליל. בשיאו של הביקור
אומן
"שתדעי לך שאני ממש, אבל ממש, מתנגד לליצנות הזאת – לנסוע לאומן לראש השנה! זה כמו עבודה זרה!" אלה היו
אלול, תפילה, הקלה
בכל שנה כשחודש אב מתגולל אל סופו, מתקפל בכבדות, גורר רגליים בדחיינות, באי רצון להניח אותנו לנפשנו – אלומה זעירה