כל הפוסטים של הרב שי פירון

רבי ישראל מרוז'ין בשבת שעברה התחלנו לעסוק בענף הרוז'ינאי בחסידות. אני מבקש לחבר בדברים הבאים בין שני מאפיינים של בית

טור אישי לפרשת אמור "מעשה באשה אחת, שהביאה קומץ של סולת, והיה כהן מבזה עליה, ואומר: כמה הן מקריבות! מה

אני זוכר את התמונה בבהירות. שמיני עצרת, שמחת תורה. עוד בוקר קסום בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק בית שאן. המילים של

בעל מי השילוח היו אלה ימים קשים בחצרו של הרבי מנחם מנדל מקוצק. הרבי שנודע בקפדנותו, בדייקנותו, פרש מהעולם, התנתק

יש מושגים שמגיעים לחיינו. פתאום, משום מקום. הופכים להיות חלק מחיינו. זורקים אותם לחלל האויר, משתמשים בהם כדי להיראות רלוונטיים.

המלחמה במדין היא המשימה האחרונה המוטלת על משה רבנו. רגע לפני שנפרד מהעולם, מצווה אותו הא-ל: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

החברה הישראלית אוהבת קנאים וקנאות. מתבוננת בהשתאות על אנשי הקצה, אלה שלעולם לא יתפשרו. אנשים קוהרנטים, תמיד עמדתם ברורה. הם

בתחילת הפרשת אנו קוראים אודות ברכתו של בלעם: "מה טובו אהליך יעקב" ורש"י באר שהצטיינו בכך שפתחיהם לא היו מכוונים

רבי צדוק הכהן מלובלין בגיל שש, מת עליו אביו. זה לא מנע ממנו להמשיך לגדול בתורה, עד שבהיותו בר מצווה,

רבי ישראל מרוז'ין ליל הסדר האחרון בחייו של רבי ישראל מרוז'ין. השנה היא תר"י, 1850. הזיקנה נכרת על פניו, הייסורין