כל הפוסטים של ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)

'קִיברו אותי בארץ כנען', מבקש יעקב, ומאוחר יותר גם בנו יוסף, בשכבם על ערש דווי. מדוע כה חשוב היה להם

אבינו הזקן עלול למות, בהילקח ממנו בנימין. אנא אפשר לנו למנוע אסון ושלח את הבן בחזרה! כך תובע/ מבקש/ מתחנן

אירוני הוא שמה של הפרשה שלנו, פרשת "וישב", שהרי אין בה ולו רגע אחד של ישיבה במובנה הבטוח, היציב והקבוע.

"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט, כ'). פרשת השבוע מציינת בפנינו חוויה פסיכולוגית

בני אדם מברכים זה את זה ומבקשים להתברך. ברכת הילדים בשבת, ברכת כלה בחופתה, ברכתו של רב, כל אלה מתיקות

בפרשת השבוע שלנו, שולח אברהם את עבד ביתו להביא אישה לבנו. אין הכתוב מפרט מהן תכונותיה ואופייה המבוקש של הנערה

נפשות עשו אברם ושרי בחרן, ועכשיו, בלכתו, לוקח אברהם אותן עמו לארץ כנען. "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם

נוח בנה תיבה ולנו נמצאת סיבה לדון במילה זו על שלל משמעויותיה ולמצוא בה תובנות מעניינות. "תיבה" על פי מילון

תקווה ברא לנו ה' והיא מגולמת בפרשתנו– באוֹר. "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר…

הפטרת פרשת מקץ (שתיגנז בשל חנוכה), עניינה משפט שלמה. שתי נשים שילדו בנים בסמוך זו לזו, באות אל המלך ורבות