כל הפוסטים של ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)

בשני ערבי השבתות האחרונות, טרם שובן של אמילי, דורון, רומי, לירי, קרינה, דניאלה ונעמה, התעוררו מילות פיוטו של הרב שלמה

נוכח מאורעות המלחמה וימים אלה בפרט, ובאין מילים לתאר את סערת הרגשות סביב "עסקת" שחרור החטופים, אני מוצאת עוגן נפשי-רוחני-אמוני,

אלפרד אדלר, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי הומניסט, טען כי תפיסת המציאות שלנו היא סובייקטיבית. לדבריו, אנשים תופסים ומפרשים אירועים שונים סביבם, מתוך

הדברים הבאים מקורם בספרו הרגיש של יואל שפיץ, "סיפור טוב מתחיל מהאמצע", הפורש בפנינו מתפיסותיו והתנהלותו של הרב עדין אבן

בחלוף יותר משנה מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל", וחרף הישגיה הכבירים, אני חשה בעצמי וגם מזהה בקרב אחרים סביבי, מידה

לא מעט נשות מילואימניקים משתפות אותי השנה בכאב ובתחושת אשמה, על כך שהן אינן מספיק פנויות פיזית ונפשית לילדיהן: "אני

יצאתי לכנס מקצועי באילת. רוב הכנס יועד להוראה ולהדרכה, ולרשותי עמדו רק שעות ספורות נטולות משימות ואחריות. כהכנה, ביררתי כיצד

השיר "הדרך שלא נבחרה" (The Road Not Taken) פורסם ב-1916, ומספרים כי נכתב על ידי רוברט פרוסט כמעין בדיחה פרטית

ר' איבד את אביו לפני כשלושה שבועות. ש' מסיימת בימים אלה את השבעה על אמה. בני/בנות הנפטרים הם בני 50-60.