כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

אופנות, כטבען, באות והולכות. מה שהיה יפה בעבר, לא יפה כיום, ומה שלא יפה כיום, יחזור להיות יפה מחר. כך

ראינו ברשימה הקודמת כי יסוד איסור כתובת הקעקע כרוך בהרחקה מן העבודה זרה. מה אפוא יהיה הדין בימינו, כאשר הקעקועים

כל כלי שלוקח יהודי מלא-יהודי חייב בטבילה, וזאת בתנאי שהתמלאו שלושה תנאים: הכלי היה בבעלות גוי, הכלי עשוי מתכת או

כאשר חזרו בני ישראל ממלחמת מדין, הם הגיעו למחנה ישראל ובידיהם כלים שלקחו מן המדינים. משה הורה להם שאם ברצונם

את הדיון באיסור בישולי גויים, אני מבקש להתחיל הפעם מהסוף. במציאות החיים של ימינו, אנשים מוגבלים או קשישים רבים נעזרים

ראינו ברשימה הקודמת את הדיון החידתי אודות איסור גבינת נכרי. כזכור, במשנה נותר טעמו של האיסור סתום, ובגמרא הובאו מספר

כלל הלכתי ידוע ונפוץ גורס שאשתו של אדם כגופו. דהיינו, בעניינים הלכתיים מסוימים אנו אומרים שהבעל מוציא את אשתו ידי

זמן הדלקת נרות חנוכה / הרב עידו פכטר ברשימה הקודמת התוודענו למחלוקת רבנו תם והגר"א בנוגע לקביעת הלילה. בעוד שלדעת

"ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה" (בראשית א, ה). "יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו