כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

ברשימה הקודמת ראינו שכיום, עקב היחלשות הגוף ביחס לימים עברו, אין לחייב נשים לצום את הצומות הקלים כל כ"ד חודש

ההלכה הקלה מאד בדינם של הצומות הקטנים (ג' בתשרי, עשרה בטבת, י"ז בתמוז; וכל שכן תענית אסתר) ביחס לתשעה באב.

על פי התלמוד, מנהגנו הוא להדליק נרות כמספר הימים היוצאים – ביום הראשון נר אחד ומכאן ואילך מוסיף והולך עד

נחלקו הראשונים בנוגע לחובת האבלות, האם היא מן התורה או מדרבנן. לדעת חכמי אשכנז (ר"י ור"ת), אין כלל חיוב מן

כמעט שאין תחום בהלכה שהרב עובדיה יוסף ז"ל לא נשאל לגביו. אך על פי עדותו, בזמן כהונתו כרבה הראשי של

טענו ברשימה הקודמת שסגנונו של השולחן ערוך ותוכנו מקשים מאד על תפיסתו כספר הלכה קאנוני. מהי, אם כן, תכליתו של

ברשימות הקודמות ניסינו להראות כי ר' יוסף קארו לא התכוון לכך שספרו 'שולחן ערוך' ייהפך לקאנון הלכתי, כפי שרבים מתייחסים

ברשימה האחרונה בנושא ה'שולחן ערוך' אני מבקש לעבור מדיון באופייה של ההלכה המובאת בספר לדיון בצורה שלה. כדי לעמוד על

מצאנו ברשימה הקודמת עדות לקיומם של שלושה נרות נוספים שהיו מדליקים מלבד נרות החנוכה. נר אחד היו מדליקים בשעת הסכנה

מקובל לומר שהסמכות ההלכתית האחרונה בהיסטוריה אליה אנו מחויבים הוא ה'שולחן ערוך' (כולל השגות הרמ"א לאשכנזים). תפוצתו ברוב קהילות ישראל