כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

בחודשים האחרונים אני מנסה להבין את הציבור החרדי ומנהיגיו. הרי ברור שהמצב הביטחוני שאליו נקלענו מאז 7 באוקטובר מחייב תוספת

חג השבועות הקרב ובא התקבע במסורת ישראל כחג מתן תורה. מסורת אחרת שהתקבעה היא לקרוא את מגילת רות בחג זה.

"השיבה שופטינו כבראשונה", כך מבקש כל יהודי שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה. אבל האם באמת זה מה שאנחנו רוצים?

"השיבה שופטינו כבראשונה", כך מבקש כל יהודי שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה. אבל האם באמת זה מה שאנחנו רוצים?

"מפני חטאינו גלינו מארצנו". כל המתפלל את תפילות המועדים מכיר את המשפט הזה. אבל האומנם? אם הייתם שואלים היסטוריונים, הם

"מפני חטאינו גלינו מארצנו". כל המתפלל את תפילות המועדים מכיר את המשפט הזה. אבל האומנם? אם הייתם שואלים היסטוריונים, הם

מאז שפסקה מסורת הסמיכה בישראל, אי אפשר למנות דיינים שיוכלו לדון בדיני קנסות ולשוב אל משפט התורה. אך כיצד ניתן

אף פעם לא הצלחתי להתחבר למשפט "לשנה הבאה בירושלים", שחותם לנו את הטקסט של ההגדה, לפני שעוברים לפיוטים ששרים בסוף

"אני לא מסוגלת לראות את עצמנו חוגגים את ליל הסדר, חג החירות, השנה", כך אמרה בתו של אחד החטופים, שנמצא

את סיפור יציאת מצרים היה אפשר לספר בהמון דרכים, ואף על פי כן התורה בחרה לספר אותו בצורה מסוימת מאוד.