כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

  ברשימות הקודמות הצבענו על כך שאחד האתגרים המשמעותיים של הגות דתית ציונית היא לתת פשר דתי לחיים הגשמיים, חיי

ישנה סתירה ידועה בין המקרא ובין משנת חז"ל בנוגע לייעוד חיי התורה והמצוות. בעוד שהתורה מציגה את ייעודיה במסגרת חיי

פעמים רבות, כשאני מתבטא בנושאים שנחשבים פוליטיים (מתפקוד הממשלה, הכנסת ובג"ץ ועד הרבנות הראשית), לא מעט מגיבים לי שאין זה

אחד ההבדלים המשמעותיים בין האידיאולוגיה החרדית לאידיאולוגיה הציונית דתית הוא היחס לעולם החול. בתפיסה החרדית אין באמת עולם של חול.

מהו המקום המסוכן ביותר לתורת ישראל? עיון בתורה מגלה לכך תשובה מפתיעה: זוהי ארץ ישראל. אנו למדים זאת מספר דברים.

ידועים דבריו של ד"ר יוסף בורג, שהתחנך בבית המדרש לרבנים בברלין ועמד בראש תנועה המפד"ל, כשנשאל אם הוא יותר דתי

כמה מונה הציונות הדתית? הנתונים בעניין הזה הם לא פחות ממדהימים, ויש בהם כדי ללמד רבות על המגזר הכל כך

האם הציונות הדתית (כתנועה) צריכה מפלגה מגזרית שתייצג אותה בכנסת או שהיא צריכה להתפזר בין כל המפלגות הקיימות? זו שאלה

יום טוב שני של גלויות, נוסחי תפילה שאינם רלוונטיים ואפילו קטניות בפסח – בהרבה עניינים הלכתיים שאינם תואמים למציאות ימינו