כל הפוסטים של חזות גבריאל (ד"ר, ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת' - עושים טוב בישראל)

  היחס בין עם ישראל לעמים אחרים, הוא כמו היחס של הלב לשאר איברי האדם האמירה ברורה, נוקבת, חד-משמעית- "כִּי

האדם, באשר הוא, מצוי במאבק מתמיד בכל הזירות. אויב ומלחמה הם מושגי יסוד ביהדות לתיאור מצבו הקוגנטיבי של האדם במציאות

'אדמת ישראל' רגישה יותר לעוולות בשל המערכת המשפטית שנפרשה בה בהוראת הא-ל זה מרתק – עובייה של פיסת האדמה שסביבה

על פי היהדות מקור התחושה אינו בעולם הטבע אלא מחוצה לו לאדם, מצד אחד, תחושת חירות וחופש מוחלטים ומצד שני,

לארץ ישראל 'אישיות' משלה, היא כועסת והיא שמחה, מקיאה את יושביה הסוררים ומקבלת אותם בברכה כשהם שבים המילה 'ארץ' היא

הישות הלאומית שלנו התגבשה ומתגבשת מניצחון במאבקים עם מלאכים שליחי הא-ל, גם בדמות אנשים צמד המלים 'שמע ישראל' הפך להיות

בשאלת כיבושה של א"י אין אנו זקוקים ל'אורים ותומים', התמונה בהירה ונהירה לפחות על פי המקרא, החלטתו של משה ליישב

  "כל אבן בארץ ישראל מעידה על התיישבותנו בארץ זו. אפילו שמות היישובים, ההרים והנחלים"   על אף שיפתח נמנה