כל הפוסטים של ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)

לנגד עינינו המשתאות, הולכים ונערמים הסיפורים על אזרחים וחיילים שמסרו את נפשם למען עם ישראל. נדמה, כי גדולים מעשים אלו

התמקדות בצד האטימולוגי של המילה "סופר" מעלה מסקנות מעניינות. עד להתפתחות העברית המודרנית במאה ה-19, לא שימש המונח "סופר" לתיאור

מהו הפסוק הבסיסי ביותר בתורה? כולנו מכירים את התשובה מתוך הספרא: "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול

'הבנת' אירועים לא נעימים ברמה אישית או ציבורית, באה לידי ביטוי במשפט המתרץ: "ככה רצה הגורל". אירועים משמחים יותר זוכים

שתי פרשיות שלמות עוסקות בנושא רפואי שלא מלבב את הנפש, בלשון המעטה. סוגים שונים של צרעת הבאה על האדם, על

האם כאשר דרשנים מנסים לפרש את פסוקי המקרא הנוגעים לאירועים כרונולוגיים (מי, מה, מתי), הם מנסים לקבוע את ה'אמת ההיסטורית'?

יהודי שחי בתקופת המשכן או בתקופת המקדשים, לא שאל שאלות נוקבות על נושא הקורבנות. נפשו לא נקעה ב"כבש אחד בבוקר

הדיבור באמצעות אותיות מהווה את הביטוי החיצוני של רצון האדם, כדברי הרב קוק זצ"ל (אורות א,ז): "מלאה היא הנשמה אותיות

על פי סדר בריאת העולם, השבת אכן נמצאת בסוף השבוע, בסוף הבריאה מן ההיבט הכרונולוגי. האדם הראשון לא נחשף לכל

בתולדות כל העמים, ובכללם עם ישראל, אירועים עוצמתיים משנים דרך. באבחת חרב אחת, מן היום למחר, קם לו עם 'חדש'