כל הפוסטים של הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)

כאשר חזרו עשרת המרגלים מהשליחות שהטיל עליהם משה, הם תיארו את אשר ראו בצבעים עזים וחדים. אחד התיאורים עוסק ברפלקציה,

כבר בתחילת הדרך מגלה משה סימנים של משבר, והגעה לקצה סף הסיבולת. מרוב צער ותסכול הוא פונה להקב"ה בניסוח מרגש

שני מפקדי אוכלוסין מתוארים בפרשתנו. האחד, המפקד הכללי של ישראל, שבמהלכו נפקדו כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה. השני, המפקד

פרשתנו פותחת במצוות שביתת הארץ, שכוללת ארבע מלאכות מהתורה – זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. מאז ומעולם היה קשה לשמור שמיטה

בתוך המקורות השונים אנו מוצאים התייחסויות שונות ביחס לבעלי נכויות ומומים כשליחים לעבודת הקדש. מצד אחד כהן בעל מום אינו

נטיעת מטע חדש מלווה באיסורים ומצוות. במשך שלוש שנים הראשונות הפירות נאסרים בהנאה. רק לאחר השנה הרביעית מגיע השינוי המיוחל.

אהרון ובניו מצווים לשבת שבעה ימים בפתח המשכן וכך נאמר: "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת

אירוע חריג התרחש בערב פסח שחל להיות בשבת כמאה שנה לפני חורבן הבית. בני בתירא, שהנהיגו את העם לאחר תקופת

מדי בקר בתפילת שחרית אנו אומרים את "פיטום הקטורת" ולאחריה מצוטטת דרשתו של בר קפרא: "עוד תני בר קפרא: אילו