כל הפוסטים של הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)

הכרובים היו סימן מובהק לטיב היחסים שבין כנסת ישראל להקב"ה. הדבר בא לידי ביטוי בכיוון פניהם של הכרובים: "כיצד הם

בחלקה הראשון עוסקת הפרשה בדיני חבלות. כאשר אדם חובל באחר, עליו לשלם דמי חבלה הכוללים את הנזק, ההוצאות הרפואיות, את

פרשתנו מתארת פגישה מרגשת בין יתרו למשה, בין החותן לחתן. הרקע לפגישה הזו היא ההתרגשות הגדולה של יתרו, כאשר הוא

מאז ראשית האנושות נגזר על האדם – "בזיעת אפך תאכל לחם". במהלך הדורות העצמנו את גזירת הקב"ה לא רק לדאגה

פרשת 'בא' מתארת את שלוש המכות האחרונות שספגו המצרים. בעוד בשבע המכות הראשונות לא התקיים מו"מ ביחס לזהות המשתחררים, אלא

בשעה של מאבק הישרדותי, כל חושיו של האדם מכוונים לפעולה אשר תציל את חייו. אין  פניות לשמוע הבטחות עתידיות. גם

משה רועה את צאן חותנו במדבר, ולפתע הוא רואה תופעה יוצאת דופן: סנה (שיח קוצני) בוער שאינו נשרף. משה מייד

צום עשרה בטבת מציין את תחילת המצור על ירושלים. שאר הצומות באים על חורבן ועל פורענות בעם ישראל: י"ז בתמוז

מאז נעלם יוסף, יעקב ממאן להתנחם וחי בדכדוך ובעצבות מתמדת. הצער הגדול גרם לכך שזקנה קפצה עליו. נקודה זו מובלטת

פרשתנו פותחת בחלומותיו של פרעה ובחוסר האונים שלו כתוצאה מאי יכולתו לפתור את אותם.  פרעה הנואש נטרף על ידי חלום