כל הפוסטים של מרדכי גרנביץ

כמה פעמים רומנטיקה סוערת עם פרפרים בבטן הופכת עם הזמן לקשר אפרורי ומשעמם, וציפייה דרוכה לילדים, פנטזיות על הורות מרגשת,

אחד העניינים שכדאי לבדוק, זה מה גורם לי להיאנח. מה מכאיב לי ומקפיץ אותי. מה גורם לי להתעצבן פעם, לפני

אחד הדברים שעלולים לעצבן בבוקר לחוץ, זה כשאתה ממהר לפגישה ומגלה בדרך לגן שהבן שלך לא קשר את השרוכים הרב

אם אני מבקש אמת, משהו כבר יקרה, אני לא יודע בדיוק מה, אבל תתפתח בי איזו הקשבה פנימית, כזאת שמגיעה

אם אני חושב שאי אפשר בלעדיי, הילדים שלי פשוט לעולם לא יידעו מה לעשות עם עצמם אם אני לא אנהל

קשה לבוא בהתחדשות כשזה לא חדש כל כך… אז חשבתי אולי הפוך. אולי לגשת לדברים כאילו זו הפעם האחרונה אני

לפעמים האדם נפגע נורא בלי לברר מה באמת קרה, הוא כבר במגננה, או באיזה מאבק נסתר עם מישהו, וכל זה

זה שצועק כנגדי, לפעמים מספר לי משהו שכדאי לי לשמוע. אם יש בי מעט כנות, אחשוב ברצינות על מה שהוא

תתארו לכם אדם שממש לא מתעניין באשתו. אין לו מושג מה עובר עליה וזה גם לא מאד מסקרן אותו, הרבה

"תגיד, אתה זוכר עם מי דיברת בקידוש?", הוא שאל. "מאיפה שאזכור?", אני עונה לו. כולה שיחה אקראית בקידוש… "תהיה בריא.