כל הפוסטים של מרדכי גרנביץ

  אם אני מאד מפחד ממישהו, חושש למשל שהוא יפטר אותי, או אולי יעניש אותי, אז אני מעדיף כמה שפחות

בתל אביב של שנות השישים, הסתובבו הרבה שברי בני אדם. אודים מוצלים, שאבדו אשה וילדים, הורים ואחים, ולפעמים גם השפיות

  "האדם אינו בן חורין. מה שהוא מתאר לעצמו כהחלטותיו החופשיות, אינן אלא תוצאותיהן הבלתי מודעות של השפעות המושרשות ועולות

נעים מאד, מי אתה? – אני? מנכ"ל חברת הפקות, עורך דין לענייני קרקעות, דוקטור למדעי הנקטרינות, טכנאי נוף. אני מלמד

בנערותי שאלתי פעם חבר למה הוא עזב איזה בית מדרש מסוים שהוא היה שייך אליו. המקום המדובר היה ידוע בשיעורים

בצהריים של יום שישי הקיוסק השכונתי שקט יחסית. אני הולך לכוס קפה של ערב שבת. אלי המוכר הוא בוגר קיבוץ,

בשנים האחרונות זכיתי להדליק נרות בפאב באישון לילה. המוסיקה נכבית וכמאה איש מצפים למוצא פי ועלי להגיד משהו לחנוכה- שיתאים

שבת בבוקר, פרצוף כרית, שעה מאוחרת, מעיר את מי שביקש לבוא, ומתארגן מהר. מעולם לא בקשתי או דרשתי מילד או

"מודעות" היא מילת קסם בדורנו. שיח רב נפוץ על המניעים של האדם, על ההבנה מה מפעיל אותו, מדוע הוא עושה

את המדור הנוכחי אני כותב על הרצפה תוך כדי שעובדי חברת ההובלה מעמיסים ארגזים. מעבר דירה הוא מאורע משמעותי גם