כל הפוסטים של אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])

עם סיומה של השנה היוצאת, ועל מפתנה של השנה החדשה, רבים וטובים עוסקים בסיכומים ובתחזיות. כל אחד מסכם את השנה

כבר לפני 4000 שנה הציבה התורה מוסר יהודי ורף חברתי גבוה "בַּחוּץ תַּעֲמֹד" – שתי מילים שהן עולם ומלואו. שתי

אחת הסכנות האסטרטגיות הקשות והחמורות ביותר המאיימות על קיומה לא רק של החברה, אלא גם על קיומו של כל אדם,

זו השאיפה אליה צריך לשאוף ולהתפלל- לזכות ל'מַתַּת אֱלוקים', לעבודה שלא הולכים אליה רק בגלל שחייבים, ורק כדי להתפרנס לכל

ישנו פתגם עממי האומר – 'אל תחפש את הדרך אל האושר, אלא תהנה מהאושר שבדרך'. מרבית בני האדם על פני

ידעה התורה את נפש האדם, תאוותיו וחולשותיו מאז ועד עתה המשפט החותם את עשרת הדיברות אותן נקרא השבת פרשת 'ואתחנן',

כאשר אדם או עם נמצאים במצב נפשי של נרגנות, המציאות כולה מתעוותת בעיניהם עם ומנהיגיו נבחנים בתקופות משבר ובימי מצוקה.

'מסע הכומתה', או אם תרצו- 'הגיבושון' של העם היהודי הצעיר שנוצר רק לפני עשרות שנים, מגיע אל סיומו לאחר ארבעים

תקרית חברתית וערכית חמורה מתרחשת ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. בעוד כל השבטים נערכים פיזית ונפשית לכניסה לארץ, שתכלול ככל

המילה המתארת בתנ"ך את האויבים היא מילה מיוחדת ורבת משמעות- 'צֹרְרִים'. כך גם הפעולה הנדרשת לעשות מולם- 'צָרוֹר'. בפרשת השבוע,