בריטניה כבר רואה את האור, ומה איתנו?
עמדתי בהפסקה כמחנך כיתה ז', וראיתי איך כמעט כל התלמידים שלי מנהלים אפס אינטראקציות חברתיות עם חברים שלהם. כולם שקועים,
עמדתי בהפסקה כמחנך כיתה ז', וראיתי איך כמעט כל התלמידים שלי מנהלים אפס אינטראקציות חברתיות עם חברים שלהם. כולם שקועים,
קראתי את הידיעה על התכתבות האימהות. בידיעה הובא דו-שיח בווטסאפ בין אם, שלדבריה השקיעה 9,500 שקלים ביום ההולדת של בתה,
חודש אדר הגיע, וזה הזמן לבדוק את מידת השמחה שלנו ושל הילדים שלנו. יצא לכם פעם לראות ילדים עצובים? מדוכאים?
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. חינכתי את כיתה ו', והגענו לסוף המחצית. תלמיד שלי קיבל את התעודה,
השבוע פגשתי באחד מחבריי ששיתף אותי ואמר לי שהוא מרגיש שהוא נהיה הרבה יותר בוגר מצד כיבוד ההורים שלו מאז
עמדתי בתור לגלידה. דקה. שתי דקות. עשר דקות. התור לא זז. הילדים מחכים מתוסכלים. מתבונן בנייד. פתאום אני קולט בחור
השבוע נפגשתי עם הורה שסיפר לי שהוא ישב עם הילד שלו לתכנן את שנת הבר מצווה שלו. הילד, עלם חמודות
המלחמה ממשיכה, ומפלי ההשראה וסיפורי המופת שוצפים וקוצפים ומשאירים אותנו נבוכים נוכח הגדלות הבלתי נתפסת הזו של הדור. אותו דור
השבוע התקיימה בבית הספר שלי אספת הורים. נזכרתי איך לפני כמה שנים, בבית ספר יסודי אחר, ישבתי באספה מול זוג
כשהייתי מחנך כיתה ו' בירושלים, ניגשו אליי כמה הורים וסיפרו לי שהם היו ביום אספת הורים לקראת הישיבות התיכוניות שנמצאות