צומח מתוך השבר
אני רוצה הפעם לספר לכם על חבר שלי, נקרא לו לצורך העניין יוסי: יוסי הוא מסוג האנשים שתמיד מרגישים שהעולם
אני רוצה הפעם לספר לכם על חבר שלי, נקרא לו לצורך העניין יוסי: יוסי הוא מסוג האנשים שתמיד מרגישים שהעולם
ביום ראשון הישיבה התיכונית שלי יוצאת למסע אל הרי הכרמל. זהו אותו זמן בשנה שבו הלו"ז המהודק, דפי הגמרא והמבחנים
יש לי חבר שיש לו אחות בת 41 רווקה, ואתמול הוא סיפר לי משהו נפלא: לפני שנה, בשבועות, הבן הבכור
בעוד כמה ימים ניכנס לחג השבועות, ואני זוכר איך לפני שנתיים ישבתי בסוף הכיתה והתבוננתי בהם: הנער שעטוף באוזניות, הנערה
הפעם אני רוצה לשתף במיזם חינוכי שאני חולם עליו כבר הרבה זמן. אני רואה את המילואימניקים עושים מאות ימים ואינספור
ימנו זלקה ז"ל נרצח, ותכל'ס בואו נודה על האמת: זה לא ממש מזיז למישהו כאן. אין חשש למבזק מיוחד או
בזמן שהתקשורת מדברת על "נוער הגבעות" במושגים של ביטחון וצווים, אלפי הורים מוצאים את עצמם קרועים בין הדאגה לילד לבין
אני גר בשוהם. יש בשוהם כיכר שאני קורא לה 'כיכר המשמעות'. למה? כי על הגדרות בכיכר הזו תלויות תמונותיהם של
הם יכולים להיות שותפים בכירים במשרד עורכי דין נחשב, רואי חשבון שעושים מיליונים, או מנהלי בתי ספר נערצים שמחנכים את
הטור הזה נכתב כמה דקות אחרי שעוד חלק יירוט נפל על היישוב שאני גר בו. לא אכתוב מהו מחשש שעותק