כל הפוסטים של הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

  "דורון, תפילה ומלחמה" – שלוש הדרכים שבהן התכונן יעקב אבינו לקראת המפגש עם עשיו הפכו להיות ביטוי העומד בפני

זו חוויה מביכה לתלמיד חכם לעסוק בהלכות כבוד רב ובחשיבותם הגדולה. מחד גיסא, חז"ל עצמם תמהו על כך שאנשים קמים

כל כך היה פשוט יותר, אם כל גיבורי המקרא היו דוברים אמת בלבד, אם המציאות הייתה טהורה וזכה מדברי שקר

לא נוח להודות בטעות או בחטא, והמחשבה שניתן להתחמק ממשמעות מעשינו מושכת מאוד לעשות זאת. לא זו בלבד, אלא שאנו

"אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו…" (הלכות מכירה

ירידת אברהם אבינו למצרים הנביעה שתי קריאות מנוגדות לחלוטין, שיש להן משמעות מרחיקת לכת גם לאמונות הרוחניות שלנו היום. קריאתו

  ״קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ״. מהו אותו חמס שבגללו בא

עד לפני כמה עשרות שנים בלבד, היה מקובל לחלק את החגים המופיעים בתורה לשתי קבוצות: האחת היא הרגלים, והגדרת שלושת

עולם הטבע מלמד אותנו כי הזמן אינו לינארי, כי אם מעגלי. כשמדובר בירח – הוא מתחדש בכל חודש; כשמדובר בשמש

המאזניים, בהם על פי המסורת נשקלים מעשינו בראש השנה, מהווים את אחד הסמלים המובהקים של יום זה. כבר מימי קטנותינו