כל הפוסטים של שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

על מה חשב אברהם אבינו בדרכו לעקדה? מה התרוצץ ברגשותיו ובדמיונותיו באותם שלושת ימים? התורה אינה כותבת במפורש, והדבר מותיר

רגישותו הגדולה של הרמב"ן להיבטים מוסריים של התורה מבצבצת במקומות רבים של פרשנותו. בראש ובראשונה מדובר בבשורתו הגדולה והמפורסמת למצוות

"ר' חנינא ור' יוחנן תרוויהון אמרין: בן ארבעים וח' שנה הכיר אברהם את בוראו" (בראשית רבה ל, ח): מה אירע

״וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ״ – כל הקורא פסוק זה שם לב לעובדה

ארבעת המינים הם תעלומה. אין אנו מוצאים סיבה גלויה בתנ״ך לבחירה דווקא בארבע מינים אלה. אנו מכירים קבוצות אחרות של

״האזינו״ – מובן מאליו שמדובר במטאפורה, שהרי אין לשמיים ולארץ אוזניים, ואין הם מסוגלים להאזין במובן הפשוט של המילה. מעבר

״אדם יסודו מעפר וסופו לעפר״ – שניים מגיבורי המקרא הידועים ביותר, מכיוונים שונים, הסכימו בעובדות אבל חלקו בצורה קוטבית במשמעות

״אתם ניצבים היום כולכם״ – המשפט המשמעותי הנאמר פעמים רבות בשדה הציבורי של החברה הישראלית הוא ש״התורה שייכת לכולם״. היא

"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ. וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת