כל הפוסטים של דבורה זגורי (מטפלת זוגית ומשפחתית וכותבת הספר: לשרוף אדמה לפעמים)

סיפורי הפרשות האחרונות בונות אנשים כסמלים: קורח- סמל העושר והמחלוקת, בלק ובלעם- סמלי המתח בין קללה והברכה ופנחס שהפך סמל

יש הרבה פרידות משלבים של הילדים, משלבי הורות שלנו, הזהות שלנו כהורים "אני הורה לקטנים" הופכת ל"אני הורה למתבגרים". פתאום

זה נראה שבדורות שלנו, כמו דור הנכנסים לארץ, אין מנוס מלהורות דרך דיבור אל הסלע ולא בדרך ההכאה והכפיה זה

היום, כשמכל עבר מנסים למשוך אותנו להצטרף לקבוצות, השפעות, הפגנות – כולן יפות ונכונות וצודקות, המילים "כל עדתו" יכולות להיות

התפקיד של המרגלים היה מורכב, המוטיבציה לשלוח אותם היתה מורכבת, נראה לי שהסיכוי שהמסר שיצא מהם לא יהיה מורכב ובעייתי

לשאלה הקלאסית למה צעירים חרדים מעשנים יש כמה תשובות, אחת, שנאמרת קצת בבדיחותא, אומרת ש"מעשנים כי זה מותר" לפני המון

אפשר להגיד הרבה דברים על 'החרדים', על תפיסות שלהם, על ההנהגות שלהם, ועוד, אבל שורש התפיסה החרדית קשור לתפיסה שמיום

  עד ממש לאחרונה "עליה להר הבית" נחשבה חוויית קצה, מעטים מאד עלו, אנשים שנחשבו קצת לוחמניים, אנשים מסוג אחר

  "אם הוא ייפול מהגדר זה יהיה על ראשי אנשים", חשבתי כשראיתי את בעלי מניף את התינוק וצועק, הצעקות שלו

הבירור האמיתי ראוי בעיניי להיעשות במעגלים חברתיים ובתי מדרש של מי שמרגיש ומרגישה שהשאלות האלה רלוונטיות לחייהם ברמה תפיסתית ומעשית