כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

לצד הדגשת השבטיות, שבולטת בתורה בהקשרים שונים, יש מקומות שבהם אין ראוי ליתן לה דריסת רגל  סבי הרב מרדכי הכהן

אחת הסוגיות החשובות על סדר היום החברתי בעולם בכלל, ובישראל בפרט, היא ההתייחסות לאנשים עם מוגבלות. בעניין זה עברה מדינת

בעולמה של תורת ישראל, קדושה אינה שם תואר. היא שם פעולה. יעד, ייעוד ואתגר הקוראים לפעולה תמידית היה זה לפני

  בנוהג שבעולם, חגיגות יובל – וגם חצאי יובלות למיניהם – הן סיבה למסיבה. כך, ביובלו של אדם, וכך מקל וחומר

בעיצומם של ימי המשבר החוקתי החריף וסערות הרפורמה המשפטית (או ה"הפיכה המשטרית", תלוי בעיני המתבונן), שלעת הזו מתמקדים בדרך מינוי

אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח שעמדה כמעט יותר מכל חיבור יהודי אחר (אולי פרט לתנ"ך) במוקדו של

בראשית פרשתנו מופיעים פועל ושם תואר שאינם כה שכיחים במקרא. במקום שגרת הלשון, המדגישה את הדיבור והאמירה ("וידבר משה אל

מאורעות טראומטיים מותירים רושם לעולם, תרתי משמע. תופעה זו אינה מיוחדת רק לאדם הפרטי. היא נכונה גם לעַם כולו. בליבו

בימים אלה, של התקוטטות-רבתי והתכותתות-רבתי (מלשון כתות-כתות, כחידושו היפה של שלונסקי), ראוי לזכור שחג הפסח ויציאת מצרים, ששיאה הרוחני הוא

  בישראל, כמו בישראל, אין יום דל. מחדל, קרנבל, סקנדל, פסטיבל. השכול והשמחה, האבל והמשתה, מעורבים זה בזה. בשבוע האחרון,