כל הפוסטים של הכהן אביעד (פרופ', נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

בתלמוד (פסחים קטו, ע"ב) מובא סיפור על האמורא אביי שישב לפני האמורא הגדול, מורו ורבו, רבה בליל הסדר. עיגונו הריאלי

"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מכוח חיוב זה, נהגו ברבות מעֵדות ישראל לא

עשר מכות אימתניות הוטלו על המצרים. באוויר, בים וביבשה. הן שיבשו את אורח חייהם, השאירו אחריהן חללים רבים, פצועי נפש

פרשיות ויקהל-פקודי, החותמות את חומש שמות, מהוות אבן פינה בחובתו של איש ציבור למסור דיווח לציבור על מעשיו ופעולותיו ולנהוג במידע

פרשת כי תישא מעמידה אותנו מול אחד הרגעים הדרמטיים והמתסכלים ביותר בתולדות עם ישראל: חטא העגל. טראומה נצחית שרישומה ניכר עד

סיפור מגילת אסתר נע חליפות בין הטראגי לקומי, בין הקוטב השמח לעצוב, בין תיאור מצחיק עד דמעות לתמונה מַכְמִירַת לב.

"תורת התרומה" וגיוס כספים לדברים שבקדושה ולשאר צורכי ציבור – תורה שלמה היא, ולימוד היא צריכה. כל מי שעסק אי

כמדי שנה, פרשת משפטים מזמנת לנו מפגש מחודש עם אתגר משפט התורה, והחובה לשים את המשפטים "לפניהם", לפי הדנים על

פרשת השבוע, מן הבודדות שנקראו על שם לא-יהודי, ולא סתם אלא גוי שבגויים, כהן מדיין, שפיטם עגלים לעבודה זרה, מלמדת

מוקדה של פרשת השבוע היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת ים-סוף: