כל הפוסטים של הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')

טבעו של האדם שהוא רוצה להנציח משהו מעצמו. מבחינה זו ספר 'במדבר' הוא לכאורה ספר עצוב. הוא מתאר אנשים חסרי

לקראת סוף הדרך מתגברים הקשיים, ובני ישראל שוב מתלוננים: "לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֨וּת בַּמִּדְבָּ֑ר". בתגובה, ה' מפעיל עונש ייחודי, שלא

עשרים וארבעה אלף איש מתו במגפה שפרצה בשטים, לאחר שבני ישראל זנו עם בנות מואב ונצמדו לאלוהיהן. הגיבור החיובי שזכור

כל אדם ישר סולד מאנשים המדקדקים במצוות שבין אדם למקום, ומקלים ראש במצוות שבין אדם לחברו. תכונה מעין זו אפיינה

מכל הברכות שבירך בלעם את ישראל נראה שהברכה הידועה והשגורה שבכולן היא הפסוק: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". פסוק

טעמים שונים נתנו רבותינו לטקס עריפת העגלה בנחל לאחר שנמצא חלל שלא נודע מי היכהו. הרמב"ן סבור שמדובר בסוג של

חז"ל הסבירו שבפסוק הפותח של הספר ציין משה רק ששה מקומות בהם היו בני ישראל, שכן בהזכרתם הוא רמז לישראל

מה צריך לעשות כדי להדוף את אויבינו? ספר דברים מדגיש בעקביות שקיום המצוות הוא תנאי הכרחי לכך. אולם בפרשתנו נכתב

מה עובר בראשו של אדם שמבצע עבירות חמורות? מדוע הוא לא חרד מפני האפשרות שייתפס וייענש? פרשת השבוע 'נצבים' עונה