כל הפוסטים של הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')

  גישתו של יהודה אל יוסף לאחר שנתפס הגביע באמתחת בנימין משקפת את גישתו הכללית בחיים, שזיכתה אותו ואת צאצאיו

הבחירות עמדו בפתח. כמו שאצל אברהם נבחר בן אחד, יצחק, והאחר ישמעאל הורחק, וכמו שבבית יצחק יעקב נבחר ועשיו נדחה,

המילים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב, כה), אינן מתארות, להבנתי, מצב רגעי, אלא משקפות גם חוויה קיומית הולכת ונמשכת בחייו של

"אויב גלוי הוא קללה, אבל מעמיד פני ידיד גרוע ממנו", כך אמר המדינאי האמריקאי בנג'מין פרנקלין. סביר, שעוד לפניו, יעקב

יצחק אבינו מצטייר כדמות פסיבית ביותר. בעקדה, אברהם הוא הפעיל ואילו יצחק נעקד. בהגיעו לפרקו אביו דואג לו לשידוך, ועבד

הניסיון האחרון בו התנסה אברהם אבינו היה, לדעת רוב המפרשים, ניסיון העקדה. אולם רבנו יונה מפרש שהניסיון האחרון היה קבורת

ניתן היה להבין את המריבה שהתגלעה בין רועי אברם ורועי לוט בפרשתנו כסכסוך אזרחי על שטחי מרעה, כדברי הפסוק: "וְלֹא

  בדיון הנוקב שמנהל אברהם אבינו עם ה' בניסיונו להציל את סדום ועמורה הוא מעלה שתי טענות שונות. בראשונה הוא

האם הזוג הראשון בעולם, אדם וחווה, מציב בפנינו מודל אידיאלי של זוגיות? התשובה אמורה, לכאורה, להיות חיובית, שהרי בברכה השישית

  הקריאה של ה' שפותחת את ספר ויקרא מתחילה במילה: "אָדָ֗ם": "אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן". מילת פניה זו אינה שגרתית