כל הפוסטים של ד"ר ניצה דורי (חוקרת ספרות ילדים, ספרות עברית וספרות לאדינו, nitsa.dori@gmail.com)

פרשת כי תבוא פותחת בתמונה מרגשת: החקלאי, לאחר חודשים של עבודה בשדה, אוסף את ראשית הפירות, מניחם בטנא, עולה לירושלים,

פרשת כי תצא היא אחת הפרשות העשירות בתורה במצוות:  74 במספר. אך כבר הפסוק הפותח מציב אותנו מול תמונה טעונה:

פרשת שופטים נפתחת בציווי המוכר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ… וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפָּט צֶדֶק" (דברים טז, יח). פסוק

פתיחת פרשת ראה – "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א, כ"ו),  מציבה אותנו כבר בפסוק הראשון מול

פרשת עקב נפתחת בפסוק: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית…" (דברים

מנגד / רחל קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת: הֲבָא? הֲיָבוֹא? בְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.   זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים

תשעה באב, יום האבל על חורבן שני הבתים, נוגע בשורש הכואב של ההיסטוריה שלנו: לא רק מה שקרה, אלא איך

בשיח החברתי של ימינו בין מיעוטים לרוב, בין קבוצות שונות בציבוריות הישראלית, שאלת הערבות ההדדית רלוונטית מתמיד. האם קבוצות שבוחרות

"על הצורך הכמעט אובססיבי לשייך עמדות לקבוצות, אני יכול להעיד מניסיוני האישי. בכל פעם שאני מדבר עם קהל על ערכים

לעיתון "מקור ראשון" יש יוזמה ערכית יפה בשם "הצעות עריכה". זהו מדור בעיתון שמצטט בכירים שהשתמשו בשפה אלימה, מבזה ומכוערת