כל המאמרים במדור רפואה ע"פ היהדות

בתוכחה שבפרשה מובאים שמות של מחלות 'ציוריות', מארה, מהומה, דבר, שחפת, קדחת, דלקת, חרחור, שידפון, יירקון, טחורים, גרב, חרס, שיגעון, עיוורון ותמהון-לבב, ״אשר לא תוכל

בתפיסתם של חסידי אשכנז, התשובה אמורה לתקן את נפש החוטא בהתאם למידת ההנאה שנגרמה לחוטא מביצוע החטא "תשובת המשקל". בעל 'הנודע ביהודה' דן בשאלה מהו

ברכת אשר יצר היא ברכה הנאמרת, אחרי עשיית צרכים. ברכה זו משולבת גם בברכות השחר. משמעות הברכה היא הודיה על שקיימת מערכת בגוף לסילוק הפסולת,

לאחר שבפרק ט' דוד עושה חסד עם מפיבושת מבית שאול, פרק י' מתחיל גם הוא בהכרת הטוב ועשיית חסד- "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן

 בפרשת השבוע מופיע הפסוקַ "אחֲרֵי ד' אלקיכֶם תֵלֵכוּ ובוֹ תִדְבָּקּון" (דב' י"ג, ה'-ו'). בעל ספר החינוך מבאר: "שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל

'זונדה' היא צינורית פלסטית, המוחדרת אל דרכי העיכול. הזונדה משמשת לשתי מטרות – לניקוז או להאכלה, ולמתן תרופות. הזנה דרך זונדה מיועדת לספק את הדרישות

שמירת הנפש היא שם כולל לכמה פסוקים: "רק השמר לך ושמר נפשך מאד…" (דברים ד, ט), "ונשמרתם מאד לנפשתיכם …" (שם ד, טו), "השמרו לכם

בספר 'דברים' כלולים בעיקר דברי משה אל בני ישראל לפני מותו, בשנה הארבעים ליציאת מצרים. בספר ישנם דגשים רבים המעידים על החשיבות של שימור הזיכרון,

רבי ישעיהו הורוויץ בחיבורו "שני לוחות הברית" (מסכת תענית, תורה אור, ר"ג ע"א), פותח את דרשתו לימי "בין המצרים", במילים הבאות, "ועוד תתבונן ותראה ענין

פרשתנו פותחת בגמולו של פנחס "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר, כ"ה, י"א). זאת לאחר מה שאירע בסוף הפרשה הקודמת, "והנה איש מבני ישראל