כל המאמרים במדור עט לדרוש

איסור ניחוש המופיע בפרשה אינו איסור פשוט כל-כך. מאז ומעולם לאדם נטיה לחפש סימנים שיורו לו את הדרך – בין שאלו הכוכבים שבשמים, או קלפים

לומדי הדף היומי התחילו השבוע בלימוד מסכת סוטה. החל מדף יא במסכת, מובאות דרשות רבות העוסקות ביציאת מצרים, וכולן מתחילות מדיון במשנה על מידה כנגד

בעוד כמה ימים נשב יחד לשולחן הסדר, וננסה להרגיש את עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים. מדובר בתחושה לא פשוטה. מצד אחד, אנחנו אמורים להרגיש עבדים:

מדרש ויק"ר ב' מחבר בין הדיבור בתחילת הפרשה, לבין הדיבור בפסוק בירמיהו: "הבן יקיר לי אפרים… כי מדי דברי בו". תחילה, מרחיב המדרש באשר לתיאור

מנהיג צריך להקהיל את כלל ישראל ולא רק את עדתו. לשם שמיים, ולא לשם כוחו מעטים בתנ"ך מקהילים: משה, קרח, דוד ורחבעם. קרח מקהיל את

אנו שומעים בפרשה על עבודתו של בצלאל, שהקב"ה ברך אותו בחכמה ובתבונה ובדעת. מדרש תנחומא (לה), רואה בתכונות אלו מידות שבהן ברא הקב"ה את עולמו,

מגילת אסתר אינה סיפור פשוט ושמח כפי שעשוי אולי להיראות בקריאה ראשונה. היא מספרת על נערות, בהן אסתר, הנלקחות אל המלך ולא ישובו עוד לביתן.

משנכנס אדר מרבין בשמחה. הנחיה זו של חז"ל, מעלה סוגיה מהותית: האמנם אפשר לצוות על הרגש? האם אפשר להיות בשמחה גם בימים מתוחים וקרועים? הרבה

צריכים להיזהר תמיד לשאת מבט אל מי שמעל לשליח, ולקוות לשליחים שיש בהם ענווה ולא שכרון כח לקראת סוף הפרשה, אנחנו שומעים על מלאך שיישלח

  הגמרא במסכת שבת, דפים פח-פט, מביאה רצף של אגדתות העוסקות במתן תורה. רבות מהן מפורסמות מאוד. אביא כאן את אחת המרתקות שבהן: "וא"ר יהושע