כל המאמרים במדור על הדרך

  היא לא יכלה להפסיק להסתכל על העיניים החומות שלו. עמוקות וקצת עצובות. פעם ראשונה שהיא ראתה יהודי אמיתי   בוב גדל בני יורק, ההורים

"האם כל המסע היה שווה בשביל לחיות בירושלים? לא יודעת. שום דבר לא שווה את הילדות שלי" מאז ששמעתי את הסיפור של מימי אני רק

  הן באו לו בחלום בשביל לנזוף בו. הן אמרו לו שהן לא היו חייבות לספר מאין הן התעברו מהתינוקות האלה, הן יכלו לתת לעולם

  יש אור אחר שגם אם רוב היום אתה לא רואה אותו, יש לך 'רשימו' ממנו, הוא נחקק לך כאפשרות לשאוף אליו, ינקת אותו עם

בטלפון אמרו לאבא שלי שזה יגאל עמיר. יגאל, שהיה תלמיד של אבא שלי בבר אילן. אבא שלי החוויר, ומבול של טלפונים התחיל יש את הארועים

כשאתה ילד אתה יכול להיבלע בקהל, להיות בחוץ, בפנים, זה לא משנה, עכשיו, כשהפוקוס עליך ואתה קורא בתורה וכל העיניים עליך – סופרים אותך, ואתה

בכניסה יש שלט גדול: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", המילה דוד מודגשת, בסוכה שבכניסה לקבר דוד המלך לא צריך הרבה קישוטים, שלט

כשכמעט לכולם יש כבר סטים מהודרים, ככה שעה לפני החג, יש מנהג כזה באחד הדוכנים לתת בעיטה אחת בשולחן עצמו וכל האתרוגים מתגלגלים את השנה

אנחנו לובשים בגדים יפים בגוף ובנפש לכבוד המעמד הקדוש של החגים ואחר כך 'עוברים לג'ינס', וזה תמיד מלחיץ לרדת מהמתח הרוחני יש את הסיפור המופלא

  בניו יורק הסתכלתי על הבניינים הגבוהים שמסתירים את השמים, ולא הרחתי את הריח הזה שיש תמיד באלול, ריח של סתיו יהודי אני לא יכולה