כל המאמרים במדור על הדרך

גם בתוך עשיה מסחררת שאין בה דקה שעמום, אנחנו יכולים להרגיש שבא לנו למרוט את הנוצות שלנו פעם הכרתי תוכי ג'אקו אחד, תוכי מדבר, שלא

תל אביב הפתיעה אותי; יותר אוכלוסיה חובשת כיפה התהלכה בין הדוכנים. המטפחת שלי היתה חריגה אבל לא עוררה לא הדים ולא התנגדויות ונושא ההתנחלות לא

מי שמתקשה בקריאה וכתיבה יחווה תסכול מעולם היהדות בגלל המשקל הרב שנתנו לספר ויחפש לעצמו דרך החוצה חודש הספר ובמרכזו ירידי הוצאות הספרים במרכזי הערים

למרות הדיבורים נגד הריקוד דגלים, ההפיכה שלו למעשה קיצוני, הפחד שהנוער שיש לי בבית יבין דברים לא נכון, יישרט מהאלימות שתהיה, ייבהל ממנה, אולי ימשך

לכל אחד יש את הגר שלו, את הסיפור של הגר שמזיז לו את הלב, שגורם לו להרגיש שוב ומחדש את היהדות שלו את רוברטה הכרתי

אסתר אמרה: "שלום, אבא? הר הבית..", והשיחה נותקה. ואז התערבה המרכזנית בשיחה ואמרה לה: "גברתי, זה דברים שאסור להגיד, אם תגידי עוד פעם אחת אני

הרבה רגשות טבעיים של נקמה ופחד שמתורגם לשנאה עולים אצל הנוער שלנו, שרואה כמונו ובטח הרבה יותר, את כל הסרטונים: מחבלים יורים בזמן אמת, דגלי

אני מתבלבלת לרגע ומאריכה את השיחה איתה בשביל להרוויח זמן עד שיהיה לי סדר בראש: היא אמנם מבוגרת אבל לא מספיק מבוגרת בשביל מספר על

יש יתרון לכך שגיליתי את יום העצמאות מאוחר- כמו בעלי תשובה שמגלים את אוצרות התורה בגיל בר- דעת, וזה מחיה אותם ומפתיע ומאיר עיניים את

כמה קל לנו בעולם הדתי לאומי לשפוט את העולם החרדי על ניתוק ילדים, על בושה בהם, אנחנו גם ככה מאפשרים לעצמינו לפתח ערוצים מקבילים של