כל המאמרים במדור על הדרך

מספרים על איזה רב שיצא לוויכוח עם אפיקורס כל שהוא. ביום בו נקבע הוויכוח קם הרב וארז את מיטלטליו על הכרכרה, הוא לא לקח רק

אני מבינה ברפורמת לוין כמו שחמור מבין במרק פירות, שזה אומר- לא מבינה כלום. זה היה הביטוי אצלנו בבית. לפחות ידענו מה זה מרק פירות,

לפני שנים חבר שלנו טייל באירופה, הוא עצר מישהו שזיהה אותו כישראלי ברחוב (סנדלי שורש. קל). א, חבר שלנו, פנה אל הבחור ואמר לו: "סליחה,

פעם, בשיחה סתמית ברחוב בהודו, שאל אותנו הודי אחד: "מי האלוהים שלכם"? היה מיוחד מאוד לשמוע שאלה כזאת ברחוב. אנחנו רגילים לרחובות מערביים, אירופאיים, אמריקאיים

רק אנחנו, הקוראים, יודעים את כל זוויות הסיפור. רק בתוכנו הספקות מותרים ואנחנו רוצים לקפוץ מהכסא באמצע קריאת התורה ולצעוק לאחים: "זה הוא! השליט מצרים

קשה היום לחגוג זהות יהודית, זהות דתית. קשה להבין איך נלחמו עד מוות בשביל להמשיך את המסורת, איך הרגו אחרים בשביל זה. בכלל, 'להילחם' זה

בשנה שעברה הציפה את הרשתות החברתיות "סגולת החנוכיה". בנר שמיני של חנוכה, כשכל הנרות דולקים, כותבים פתק עם משאלת הלב ומקפלים לתוך החנוכיה, מאחסנים אותה

אפשר לשמוע אשה נאנחת מעומק הלב, גבר צועק בקול גדול, בהרגשה שכל מה שהם באו לעשות כאן הוא לשים את הראש על אמא ולספר לה

האם היית מציע כשידוך בחור נהדר שהתמודד בעבר? ובחורה מקסימה שבעזרת מינון נמוך של תרופה מתמודדת באופן שלא ניכר בכלל בחיי היומיום שלה? יצא שהשבוע

חווית הטרור שעשויה לתקוף אותך בכל רגע מכל פינה הזכורה לנו משנות התשעים ותחילת שנות האלפיים שוב הרימה ראש והעלתה את קצב דפיקות הלב הבעיה