כל המאמרים במדור בעיניים של מוטי

קצה חוט? גילוי נאות: הטור נכתב ביום שלישי אחה"צ, ועד שייצא הגיליון ממכבש הדפוס, ובטח עד שיגיע לידיכם, הרבה יכול להשתנות. נכון לעכשיו, שלא בפעם

לחץ לא מתון להשתמט עם סגירת הגיליון, שלישי בערב, 58 חטופים עדיין בידי חמאס בעזה זה 606 ימים, בעזה הלחימה מתעצמת, שלושה חיילי גבעתי שנהרגו

בין הומניטרי להתפטרות יום שלישי בבוקר. משאית ראשונה עם מזון לתינוקות, קמח ותרופות עוד לא עשתה דרכה לעזה, ורבים בתקשורת כבר 'התנפלו' על סמוטריץ' בשאלה:

גם משלחת ישראל בדוחא בגדול, שני דברים גדולים, אחד מהם עצום ממש, במוקד העניינים השבוע: ביקורו של טראמפ במפרץ הפרסי, מתוך כוונה לדלג על ישראל

איך קוראים לזה? שני דברים שאירעו בשבוע האחרון בישראל לא יכולים, לענ"ד, לעבור לנו ככה ליד האוזן, כאילו לא נוגעים לנו או בנו. האחד –

מה אברך לה, במה תבורך? מדינת ישראל ביום בו אנו מציינים את הקמתה. מה אברכנו, במה נבורך זה היום? שאל האזרח. כמדי שנה, אני נכנס

ממה נפשך? אחד. ראש הישיבה הגרמ"צ ברגמן (מראשי ה'גדויילים' בציבור החרדי בכלל והליטאי בפרט) השבוע בדברים נחרצים כנגד הגיוס: "נודיע לכולם, למי שרוצה לשמוע ולמי

כפי שהדברים נראים, אפשר כבר להתחיל לשיר: "שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע – בנט בא". לא יודע אם חזרתו של בנט לליבת הזירה הפוליטית

אינני יודע דבר מעבר למה שפורסם, ו(גם) לי אין מושג כיצד תתפתח הפרשייה הזו שקיבלה את השם 'קטארגייט'. החקירות נמשכות, אנשים נוספים יוזמנו להיחקר, חלקן

כולם אהובים, כולם קדושים חשבנו, קיווינו, שלפחות בנושא אחד – החטופים – יהיה קונצנזוס, תהיה אחידות דעים בעם. כך נדמה היה בהתחלה, אך בחלוף שבועות