נפנה כעת לדיון על דיינות נשים בספרות האחרונים. כאן יש כבר עמדה שלילית ברורה. ראש וראשון היה רבי יוסף קארו בספרו "בית יוסף" על הטור.
כפי שראינו בסיום הטור הקודם, קול מיוחד במחנה השוללים את האפשרות שאישה תהיה דיינת הוא של הרמב"ם. הוא לא מתבסס על ההשוואה בין דיינות ועדות,
בסיום הטור הקודם ראינו את הגישות השונות ואף המנוגדות העולות מבעלי התוספות בסוגיית ההיתר או האיסור לנשים להיות דייניות: אישה יכולה לדון, אף אם
בטורים הקודמים ראינו עמדות שונות ומנוגדות לחיוב ולשלילה בנושא לימוד תורה לנשים. כעת נפנה לצד השני של המשוואה: האם נשים יכולות להורות הלכה ולהיות שופטות?
כעת נפנה לעמדות של פוסקים והוגים מובילים באורתודוקסיה בת זמננו: גישות השוללות לימוד תורה לנשים: האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטם (איגרת מ-1973): "תמה אני
בסיום הטור בשבת שעברה התחלנו את הסקירה של המהפכה בלימוד תורה לבנות שעשתה שרה שנירר בתמיכת האדמו"רים מבלז ומגור. נמשיך בכך. בית הספר הראשון של
בטור הקודם עסקנו בגישת הטור ונושאי כליו. ראינו כי לדעת פוסקים שונים כמו הב"ח (רבי יואל סירקיש, המאה ה-16 וה-17), אם לימוד התורה נעשה שלא
את הטור הקודם חתמנו עם גישת הרמב"ם התומך בעמדת רבי אליעזר שאין ללמד נשים תורה. ובכל זאת, אשה הלומדת תורה יש לה שכר וגם יש
את הטור בגיליון הקודם חתמנו במחלוקת המכוננת המובאת במשנה במסכת סוטה, ג,ד של בן עזאי הסבור ש"חייב אדם ללמד את בתו תורה" עם רבי אליעזר
להלן המקורות המרכזיים בסוגייה זו: דברים, י, יט: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מדרש ספרי, דברים, מו: "'ולמדתם
