כל המאמרים במדור התוועדות עם מרדכי

לפעמים אתה לוחץ למישהו את היד בפעם הראשונה, ואחרי שאמרת את שמך יש איזו ציפייה שתציג את עצמך. לא נאום, אלא משפט קטן, משהו שקשור

"פה השליך איש הא-לוהים אדרתו", כך מספרות המילים על מצבתו של השרף מקוצק, שיום פטירתו יחול ביום שני. רבים ניסו לעמוד על סודו, אך כיון

פעם חבר שלי היה בטיול והתפתח ויכוח בעניין הקרנת סרטים בנסיעה. שני אנשים שזה לא התאים להשקפתם הסתירו את המסך – ואתם יכולים לדמיין איך

פעם הוזמנתי להתארח בשבת באיזה מקום כדי לקחת חלק בתכנית, בהרצאות ועוד כהנה וכהנה. כשהגיע יום שישי היו לי קצת ספקות אם זה טוב שהסכמתי.

שכונת סאנטה מוניקה בלוס אנג'לס. השעה אחת בלילה. חבר סוחב אותי לביתו של שלמה שווארץ, שפה כולם קוראים לו "שוורצי". בסלון יושבים עשרות אנשים, סטודנטים,

ארבע שנים גרנו בבית ללא שכנים. הבית המחובר אלינו עומד ריק, מה שאומר שיש פרטיות מלאה כשאתה יושב בחצר עם אורחים, למשל. בקיץ האחרון הגיעה

לפני כארבע שנים, בימים אלו שלפני חנוכה, התקשר אלי בעל פאב גדול, ובפיו בקשה: הוא רוצה שאגיע להדליק נרות חנוכה בפאב, בזמן השיא – סביבות

איש קדוש היה בירושלים, חכם ישועה בן שושן שמו. נמוך קומה, כיפה סרוגה לראשו, מעשן לאיטו, שמחה תמידית על פניו, ועיניו יוקדות. מלבד היותו תלמיד

בתקופה שאחר חתונתנו, התגוררנו בגוש קטיף. מידי ערב, הייתי הולך עם עוד חבר, לבסיסים צבאיים, מצוידים בגיטרה ובדרבוקה כדי 'לעשות שמח'. בפועל זה היה הרבה

מה זאת אהבה? שנים נשאלת השאלה הזאת שוב ושוב, מיליון תשובות שמשתוות למיליון נעלמים. כולם יודעים ואף אחד לא יודע. אבל על דבר אחד, כולם