כל המאמרים במדור התוועדות עם מרדכי

מזה תקופה, אני זוכה ללמוד עם קבוצת חברים בתל אביב. אנשים מלב תעשיית האופנה, הצילום, והפרסום. אחת לשבועיים אנו נפגשים בסטודיו של אחד החברים, וצוללים

יֵשׁ מַעֲשֶׂה, בבָּחוּר אֶחָד, עָדִין וְלַמְדָן וּבַעַל כִּשָּׁרוֹן, שֶׁנִּתְגַּדֵּל בַּבַּיִת שֶׁל יראין וּכְשֵׁרִים. אֶלָּא שֶׁהָיָה סַקְרָן בְּטִבְעוֹ, וְשִׁנָּה אורחוֹתָיו אַט אַט. אֶלָּא שֶׁהִמְשִׁיךְ לִשְׁמֹר שַׁבָּת.

פעם ישבתי עם בן של סלבריטאי גדול. אחד, שמחכים ליד הבית של אבא שלו אנשים כל הזמן. ויש סביבו הרבה כבוד. זה היה באמצע הלילה,

כשהגעתי לשיכון, בעיירת ה"פיתוח" השוכנת לחוף ימים, לקח לי חצי יממה להבין שה"לוק" שלי הוא מפר איזון. אולי אם הייתי מבקש אחוזים מהאורטופד המקומי, אחרי

בשכנות לגאון ר' משה פינשטיין זצ"ל היתה גרה משפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. ברבות הימים הלך אחד מבני המשפחה ללמוד בישיבה ושינה אורחותיו. ואז, הוא

שכנה היתה לי פעם, שבמפגש הראשוני שלי איתה הטיחה בי את כל מה שמפריע לה עם העולם הדתי. כיון שאני עם זקן ופיאות, הרי שאני

בדור בו כל האופציות פתוחות, ומדברים על אחוזי נשירה עצומים, דומה כי סוגיית החינוך מעסיקה יותר מתמיד, ומאתגרת אותנו בכל פעם מחדש: התסכול הכי מטורף

לפני כעשור, כשהייתי בתפוח הגדול לגייס משאבים למוסד חינוכי השוכן ביו"ש, נכנסתי גם לכמה גבירים סאטמרים. טענתי שאם מה שמפריע להם לעזור זו השאלה אם

הרב דניאל פריש זצ"ל כתב עשרות ספרים אך התפרסם בעולם בעיקר בפירושו "מתוק מדבש" על ספר הזוהר. ביומנו האישי נמצא סיפור מופלא: כאשר סבל מדלקת

לימוד שבועי יש לי, עם חבורה של אנשים ונשים שמשקיעים ולוקחים בייביסיטר כדי לצלול יחד לכמה שעות בלימוד מחשבתי מעמיק. השבוע הגענו לנושא קצת נפיץ.