כל המאמרים במדור ערך מוסף

פתאום קם יתרו בבוקר, למחרת הצטרפותו אל בני ישראל במדבר, ורואה את משה חתנו יושב "לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם" ו"הָעָם עומד עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד

"נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה" (מגילה יד, א), ושירת דבורה הנביאה שאנו קוראים בהפטרה, הוצרכה לדעתי לדורנו. בימי דבורה "חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל", ושבטים בישראל נאלצו למגן

שתי מצוות נדרשו בני ישראל לבצע בליל מכת בכורות, זמן קצר לפני היציאה ממצרים:  קורבן פסח וברית מילה. חכמים הסבירו את הצורך במצוות אלה בכך

כשמשה בישר לבני ישראל את בשורת הגאולה ממצרים העם הגיב באמונה ובהודיה: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (ד, לא).

במעבר מחומש 'בראשית' לחומש 'שמות אנו עוברים מספרם של יחידים: האבות, האימהות והבנים, לספר שעוסק בציבור, בקולקטיב. ייתכן שדווקא בשל כך הספר מתחיל במניין שמות

למרות שפרשת 'ויחי' מספרת על מות יעקב אבינו, חניטתו, הלווייתו וקבורתו, אומר רבי יוחנן בגמרא: "יעקב אבינו לא מת" (תענית ה, ב). הבסיס לדבריו הוא

יוסף ויהודה הניצבים זה מול זה בפתח פרשתנו מציבים בפנינו שני סוגים שונים של מנהיגים: מנהיג פוליטי ומנהיג חברתי. שניהם התגלו כדמויות מופת של מנהיגות,

האם נכון להגיד תודה על מלחמה? לפי תפילת "על הניסים" שאנו אומרים פעמים רבות במהלך חנוכה, התשובה חיובית, שכן אנו מודים בה "על המלחמות". כיצד

על הפסוק הפותח את פרשתנו: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" נאמר: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף" (רש"י עפ"י ב"ר פד, ג).