כל המאמרים במדור ערך מוסף

ימי ספירת העומר שמופיעים במרכז פרשתנו היו אמורים להיות ימי שמחה והכנה לקראת חג מתן תורה, אולם במרוצת הדורות הם התקבעו בתודעה הקולקטיבית של עם

בשנים כתיקונן, אנו מדגישים בעת לימוד פרשת 'קדושים' שהקדושה אליה אנו שואפים היא קידוש ה' בחיים ולא במוות. בשנים כתיקונן יום הזיכרון עוסק בעבר, ויום

צילה הקודר של השואה מרחף מעל שמי המדינה, כפי שלא היה מאז הקמתה. מייד לאחר שמחת תורה פרחו הדימויים של התקפת הטרור של חמאס למאורעות

בכל דור ודור חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מעוטף עזה ומקריית שמונה. בכל מקום ומקום חייב כל יהודי לראות את עצמו

פרשת 'תזריע' ממקדת את תשומת הלב של דרשני התורה בחטאי הלשון, וזאת בהתבסס על דבריהם הידועים של חז"ל שלפיהם הנגעים באים בגין לשון הרע. בעוד

התורה קבעה כללים ברורים לזיהוי טומאה או טהרה בבהמות ובדגים, אולם לגבי העופות כתבה רק שמות של עופות שאסורים באכילה. שניים מהם זכו לדרשות מקוריות

קורבן התודה שמופיע בפרשתנו בא תמיד כקורבן יחיד, ובכך הוא מפנה את תשומת ליבנו גם למצבים שבהם אנשים צריכים להודות בתור יחידים, אף שהתרחשה צרה

כיצד אפשר לשמוח בפורים כשאנו מלאי כאב על החטופים, רואים לנגד עינינו את הפצועים, עטופים בענני דאגה לחיילינו ברצועת עזה, עדים לאלפי עקורים, ובליבנו חרדה

מלאכת המשכן הסתיימה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", ומשה ממעשה עמו התבשם. הוא בירך על המוגמר וכה אמר: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" (רש"י, לט, מג).

יותר מ-20 פעמים מכונים בני ישראל בכינוי "עַם" בפרשת חטא העגל. אולם, בפתיחת פרשתנו משה רבנו לא מקהיל את "הָעָם", אלא את ה"עֵדָה". השוני הלשוני