למרות שפרשת 'ויחי' מספרת על מות יעקב אבינו, חניטתו, הלווייתו וקבורתו, אומר רבי יוחנן בגמרא: "יעקב אבינו לא מת" (תענית ה, ב). הבסיס לדבריו הוא
יוסף ויהודה הניצבים זה מול זה בפתח פרשתנו מציבים בפנינו שני סוגים שונים של מנהיגים: מנהיג פוליטי ומנהיג חברתי. שניהם התגלו כדמויות מופת של מנהיגות,
האם נכון להגיד תודה על מלחמה? לפי תפילת "על הניסים" שאנו אומרים פעמים רבות במהלך חנוכה, התשובה חיובית, שכן אנו מודים בה "על המלחמות". כיצד
על הפסוק הפותח את פרשתנו: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" נאמר: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף" (רש"י עפ"י ב"ר פד, ג).
דינה היא דמות טראגית במקרא, ואף במדרש ובפרשנות דנו את דינה בחומרה. במקרא היא נאלמת ונעלמת. בכל תיאור סיפורה קולה לא נשמע, ואין לדעת מדוע
כשראה יעקב לראשונה את רחל, הוא בכה. הסיבה לכך, לדברי המדרש, הייתה שבניגוד לעבד אברהם שהגיע טעון בנזמים, צמידים ומגדנות, יעקב בא בידיים ריקות. זאת
אם יש את נפשכם לדעת מדוע ולמה אישים בתורה שואלים לפעמים "מדוע" ולפעמים "למה", פרשת 'תולדות' יכולה לספק תשובות. בטרם נתייחס לתשובה אציע כאן את
בכמה וכמה ניסיונות התנסתה שרה אמנו יחד עם אבינו אברהם, וחלקם היו מן הסתם קשים עבורה, אף יותר מאשר לבן זוגה. שרה עמדה יחד עם
פרשת העקדה זכתה מקדמת דנא למעמד מיוחד במסורת ישראל. המילה "עקדה" היא גם ראשי תיבות של המילים: "על קידוש השם", ובדורות של שמד ורדיפות, גזרות
כאשר נאלץ אברם לרדת למצרים בשל הרעב בארץ, הוא חשש שהמצרים יהרגו אותו וייקחו את שרי אשתו. הפתרון שלו היה באמירת דבר שאינו אמת: "אמרי
