ונברכו בך כל משפחות האדמה
חובה להרים את הראש לעתים ולשוב אל החזון המייסד; תלאות היומיום חוצצות פעמים רבות בינינו לבין השאיפות, ועל כן טוב שאנו נזכרים מידי פעם במה
חובה להרים את הראש לעתים ולשוב אל החזון המייסד; תלאות היומיום חוצצות פעמים רבות בינינו לבין השאיפות, ועל כן טוב שאנו נזכרים מידי פעם במה

לוט יכול היה להידבק באברהם אבינו, אלא שלא השכיל להישאר לצידו ולדבוק במידותיו, והלך לסדום – עיר שמתבררת בפרשתנו כעירם של אנשים רעים וחטאים. אלא
אחת הבשורות הגדולות שחוללו ראשוני ספרד הייתה היכולת לקרוא את הפסוקים בתורה העוסקים בריבונו של עולם, בדמותו, בצלמו, במעשיו ובהחלטותיו. בלעדיהם, קשה היה לנו להבין

הפנייה האלוקית לאברהם בפרשת העקידה נענית ב'הנני'. "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם. ויאמר אליו: אברהם! ויאמר: הנני!" (בראשית כב א). גם הפנייה

פתיחת הפרשה מעוררת כמה שאלות. מדוע בא אלוקים לבקר את אברהם? מאין למד רש"י כי אותו היום – היה שלישי למילתו של אברהם וכן, מדוע

הקב"ה העניק בן לאברהם ושרה כשהם באים בימים, והבטיח: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". אברהם ביקש לנוח על זרי הדפנה, אך במקום זה: "וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה

אני יושבת על הכסא הכחול שדומה באופן זהה לכל שאר הכסאות המסודרים בצורת ח' בתוך חדר ההמתנה. אני מניחה את מכשיר הסלולר חזרה בתיק ומביטה

פרשתנו ובפרט הכנסת האורחים של אברהם אבינו, מזכירה לי סיפור מופלא ורווי רמזים של ר' נחמן – "מעשה מְאוֹרֵחַ". אצטט ממנו: "אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה

בשעת הפיכת סדום הפצירו המלאכים בלוט להזדרז במנוסתו, וכן הורו לו שלא להביט לאחור: "וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ". אולם אשת לוט האנונימית הפרה את

בדיון הנוקב שמנהל אברהם אבינו עם ה' בניסיונו להציל את סדום ועמורה הוא מעלה שתי טענות שונות. בראשונה הוא תוהה: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם