כל המאמרים במדור במדבר

"כי התורה לא תסמוך על הנס" – דברי הרמב"ן הכותבים בפרק הפותח את ספר במדבר מבארים את הצורך במפקד. תשומת הלב ניתנת לכך שמדובר במפקד

ברוב בתי הכנסת אמירת הקדושה נראית כך: שליח הציבור מסיים את ברכת מחיה המתים בתפילת העמידה, ואז הציבור מתחיל לומר את פסוקי הקדושה – נקדישך

במסכת מגילה מובאת מימרת רב, לפיה בראש חודש אב שחל בשבת מפטירים "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי". זוהי בעצם הפטרת "חזון", אותה אנו נקרא בשבת הבאה

מאמרו של ד"ר חזות גבריאל, "לאומיות וצבא, מאז ומעולם", הנסמך על פרשת מטות (תשפ"ד), מציע תובנות מעניינות על הקשר בין שירות צבאי, לאומיות ואחריות קולקטיבית.

שעת פטירתו של אדם היא פעמים הרבה שעה של חשבון נפש. מעשי עלילותיו וגבורותיו של אדם עוברים לפניו כבני מרון. מן הסתם, הוא שמח על

משמעות המילה 'חָלוּץ' ופירושה בעברית הם- זה ההולך בראש המחנה, פורץ דרך, ראשון להתייצב למשימה וכו'. כך למשל יאמר יהושע לעם לפני הקרב הראשון בארץ ישראל בגזרת

בשיח החברתי של ימינו בין מיעוטים לרוב, בין קבוצות שונות בציבוריות הישראלית, שאלת הערבות ההדדית רלוונטית מתמיד. האם קבוצות שבוחרות בדרך חיים שונה שותפות לעול הציבורי?

מציאות מלחמה, שאינה מסתיימת, מעוררת רגשות תסכול, חוסר אונים ועייפות. מיתוס ומשל שעולים במחשבתי, מאפשרים התבוננות חדשה במצב: סיזיפוס, במיתולוגיה היוונית, היה מייסדה ומלכה הראשון

הייתי כבר גבר בעמיו, בן 42, יועץ מס עצמאי כבר למעלה מ-15 שנה, כאשר התפרצה לחיי גזרת ההתנתקות. כמו היום, גרתי במעלות על גבול הצפון,

הדיאלוג שמתקיים בין משה לבני גד ובני ראובן הוא קשה. שיאו בטיעון: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה". ממבט ראשון, זהו טיעון מוסרי צרוף. לא