לשורשי האנטישמיות
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם" – כך
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם" – כך

המלחמה המתמשכת חושפת עוצמה ייחודית הטמונה בעם ישראל – הן בחזית והן בעורף. עמים אחרים, במצבים דומים, היו מתפרקים זה מכבר. אך עוצמה זו, המוכרת
הרמ"א, במפה שפרס על השולחן ערוך כתב (תצ"ד ג): "ונוהגים לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה". מנהג זה מוזכר לראשונה אצל

בסיפור מגילת רות מתוארות שש דמויות, שלוש מהן מרכזיות: נעמי, רות ובועז, ושלוש האחרות הן דמויות משנה: ערפה, הנער הניצב על הקוצרים, והגואל. דרך כלל,

בסדר המחנות במדבר בולטים שני נושאים: האחד, ריכוז המחנות סביב אוהל מועד. השני, הסדר נראה כסדר צבאי מוקפד. שני הפסוקים הפותחים מבהירים זאת היטב: "אִישׁ
שופטים פרק ז' את פרק ז' בספר שופטים אני מלמד כהקדמה ל"בניית מערכות מיון בארגונים" בקורס שאני מלמד באוניברסיטה. לרוב, הסטודנטים תמהים בהתחלה כשאני מציג
יחיאל מוהר שנולד בשנת 1921 בעיירה טרנוב בגליציה, לא הרחק מקרקוב, עלה ארצה לבדו בגיל 17 במסגרת עליית הנוער, והגיע לכפר יהושע. במלחמת העולם השנייה
ספר במדבר נקרא "ספר הפקודים", מכיוון שנמנים בו בני ישראל, ונאמר (במדבר א', י"ט) "כאשר ציוה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני". התחביר תמוה ולכאורה
שאלה: האם חייל בן חו"ל שעלה ארצה כדי לשרת בצה"ל, ובכוונתו לשוב לבית הוריו בחו"ל בסיום השירות, מחוייב ביום טוב שני של גלויות? תשובה: הגמרא

מאמרו של ד"ר חזות גבריאל מציג גישה ייחודית לניתוח חגי הגאולה היהודיים, מעמיד אותם במבנה היררכי שבו היסוד הלאומי מקדים את הדתי. הוא טוען כי