פרשתנו מתארת מאורע דרמטי במהלך שנות נדודיהם של ישראל במדבר. משה ואהרן הנושאים במשא העם מעת הוציאם ד' ממצרים ועד הנה, נענשים ב"דקה ה-90", רגע
כיצד מתמודדים עם משבר לאומי חמור? המערכת השלטונית נוטה לפעול לפתרונו בדרך ה'קלה', ע"י הפעלת הכלים השלטוניים שמסורים בידה, של אכיפה באמצעות כח וסמכות. הגם
גם אם פועלים לטובת ענין הנוגע לכלל ישראל אין המטרה מקדשת את האמצעים, ואין לעשות זאת בפגיעה בזולת, בפסילה וזלזול המשפחה היהודית היא הערובה המבטיחה
היום, כשמכל עבר מנסים למשוך אותנו להצטרף לקבוצות, השפעות, הפגנות – כולן יפות ונכונות וצודקות, המילים "כל עדתו" יכולות להיות תזכורת עבורנו לשים לב למה
לפני כשנה שוחחתי עם בחור ישיבה חרדי ממוצא אתיופי. הוא אמר לי: "אנו, החרדים האתיופים, נמצאים בין הפטיש לסדן. החרדים האשכנזים לא מקבלים אותנו כי
קוֹנְסִילְיוּם היא הִתייעצות, בּעיקר של חֶבר רופאים, בּעִניַין החולֶה או של מִשפְּטָנים בּעִניין מסוּבּך- במצבים רפואיים מורכבים, או בעיה רפואית מתמשכת. פרשת קרח סובבת סביב
כל אדם נושא באחריות לגבי חייו שלו, ולא תמיד יהיה עליו לשלם על מחדלים ועוולות שעושה הציבור שאליו הוא משתייך רגעי משבר קשים ודרמטיים עוברים
"'ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים (נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם)' – מיוחדים שבעדה, קראי מועד – שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע
בשעה שגלי השנאה שוטפים את הרחובות נוכל לחדש את החוזה החברתי רק באמצעות מפגשים ושיח משותף לאחר שהאדמה בלעה את קרח ועדתו על רקע המחלוקת
כיצד ניתן לעודד תרבות של מחלוקת תוך שדואגים שתהיה לשם שמיים? מחלוקתו של קורח מוזכרת בפרק ה' במסכת אבות: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה
