כל המאמרים במדור במדבר

שאלה: חייל נדרש לצאת לפעילות מבצעית ממושכת כחצי שעה לפני כניסת השבת. במהלך הפעילות לא יתאפשר לו להתפלל במניין ולסעוד סעודת שבת. האם נכון וראוי

"עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע" העין של ארתור עין רעה

שחרורו השערורייתי של מנהל בית החולים שיפא, מוחמד אבו סלינה, בחזרה לעזה, עורר סוגיה ישנה-חדשה, שטרם זכתה במדינת ישראל לטיפול יסודי. המדובר במצוקת הכליאה של

אחרי 16 שנות ניסיונות שכנוע, ובעיצומה של מלחמה, קיבל עליו ראש משפחתנו, תוך הצבת תנאים ספציפיים, את הכרעת הרוב – לצרף לביתנו כלב. כך נרכש

הימים הקרובים הם קריטיים לעסקת החטופים, אם תהיה או לא תהיה, והם קריטיים גם לשאלת הישרדות הקואליציה הזאת. נתחיל בסיפא: איך שהדברים נראים עתה, יותר

חבר מהישיבה התיכונית ניגש אליי בין מנחה לערבית בשטיבלעך בקטמון. "נו מה", אמרתי לו, "החופש הגדול הגיע, הא?" הוא גלגל עיניים והשיב בייאוש: "כן אחי, מה

"בישראל הקסים אוכלים בשר שנשחט רק על ידי קס אחר. אסור להם לאכול משחיטה של הרבנות. הסיבה לכך היא שבאתיופיה' חוץ מהקסים היו רשאים לשחוט

בואו תהיו כנים, ועם יד על הלב תענו על השאלה הבאה: מה הסיכוי שדווקא עכשיו תצליחו לכנס לסעודת שבת אחת תלמידים חילונים ודתיים, ושבסוף השבת

בסיומו של מעשה קורח ועדתו, מצווה הקב"ה על משה להפוך את מחתות הנחושת לציפוי למזבח לאות ולזיכרון: "זכרון לבני ישראל, למען אשר לא יקרב איש