"וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה… וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ" (ח:ט); "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה… וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (ח:יא). שנה חלפה.
נח ומשה רבנו כל אחד היה מנהיג בדורו, אלא שלכל אחד מהם היה מסלול הפוך כמו שמובא במדרש (ב"ר פל"ו ג): "חביב משה מנח– נח משנקרא:
לאחר שנח ומשפחתו יצאו מן התיבה הם נצטוו לעשות פעולות לקיום המין האנושי: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד
"שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (שם ט' ד'). פסוק זה המלמד על איסור 'שפיכות דמים' משמש, בין
הקודקס 'שבע מצוות בני נח' נמנה עם קבצי החקיקה הקדומים של האנושות. מצוות אלו שמעוגנות בפרשיות השבוע שלנו מכילות את נורמות היסוד של האנושות.
בכל אחד מאיתנו יש משהו מנח. העולם עומד להיחרב, המציאות החברתית והמוסרית רוגשת וגועשת, ונח? הוא נכנס אל התיבה, סוגר את הדלת אחריו, ו…אחריו
בתיאור הגניאולוגי של צאצאי נח בולטים שני פסוקים 'מוזרים למדי'. על חם נאמר: "וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי ־ נ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא
הרב ד"ר משה רט אילו היה אדם בן זמננו חוזר אחורה בזמן, היה משועשע לראות באיזה כובד ראש מתייחסים חכמי אותם הדורות לתיאוריות שונות, ורואים
לאחר צאתו מהתיבה, נח, שהיה איש צדיק תמים, התדרדר רוחנית. הוא השתכר מיין שהופק מהכרם שנטע, ומשם לחטא של גילוי עריות הדרך היתה קצרה. מהכתובים
פרשתנו רוויה בחציות גבול. תחילתה באנושות שהשחיתה את העולם בהתנהלותה הלא מוסרית, המשכה בחם, שראה את ערוות אביו וחצה גבול של כיבוד הורים, וסופה במגדל
