כל המאמרים במדור נח

את ספר 'יונה' קוראים בתפילת מנחה של יום הכיפורים. מובן שסיבות חשובות קושרות אותו עם יסודות היום המכונן הזה. במיוחד השנה חשתי הזדהות יתרה עם

העולם שאחר המבול לא יהיה עוד זהה לזה שהיה לפניו. העולם שאחרי שמחת תורה תשפ"ד לא יהיה עוד זהה לזה שהיה לפניו. התורה שאחרי שמחת

במאמרך שפורסם בשנה קודמת, הצגת נקודת מבט מרתקת על דמותו של נח ועל התהליכים הנלווים לבחירתו על ידי הא-ל. סיפורך מתאר את התזה המרכזית, לפיה

תופעה ידועה ומוכרת, שנפגעי התסמונת הפוסט טראומטית מרגישים אשמה ונחיתות כאשר הם סוקרים במבט לאחור את התנהגותם בזמן האירוע הטראומטי. ככל שהתסמונת הפוסט טראומטית חמורה

אי אפשר להתעלם מהנתון של אחוז הנופלים והנפגעים מקרב הציונות הדתית לאורך המלחמה – מגמה שגדלה מאוד בחודש האחרון. נתון זה משקף את הנוכחות הגדולה

שאלה: האם לוחמים המצויים בהפוגה קצרה במהלך הפעילות המבצעית, רשאים להתפלל תפילת עמידה כאשר הם נושאים על גבם תיקים כבדים וציוד רב?   תשובה: בגמרא

"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" [בראשית ו, יד]. שואל רש"י: מדוע היה צריך להציל את נח

לאחר שנתיים של מאמרים על פרשת השבוע, החלטתי להמשיך קדימה מן המדבר לכיבוש הארץ ולהקמת מדינה בארץ ישראל המסופרים בספר 'יהושע' ובהמשך בנביאים הראשונים. מהלך

השליח הראשון בהיסטוריה היה כנראה העורב, ונראה ששליחותו הסתיימה בקולות קרקור צורמים. לדברי 'פרקי דרבי אליעזר' (כ"ג), הוא סירב לצאת לשליחות, ואחרי שיצא דאג לעצמו

עם בריאת העולם והאדם, מגדירה התורה את מהותו של האדם כך: "וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ". מאז, בשונה מבעלי החיים, מוגדר