כל המאמרים במדור וירא

"אין דבר שלם יותר מלב שבור וזועק יותר מן הדממה". כך שוררה-פזמנה נעמי שמר בעקבות אמירה המיוחסת לר' נחמן מברסלב. עיון בפרשת השבוע מלמד כי

    בפרשת השבוע, אנו קוראים על ביקור המלאכים באוהל אברהם, להם הוא מגיש חמאה וחלב ובן בקר. בעקבות פסוקים אלו נעסוק הפעם בשאלה –

חווית אי הוודאות היא חוויה קיומית יסודית שבעצם העמידה לפני הקב"ה מה אנחנו יכולים להפיק מסיפור העקידה לימינו? עקרונית, הקרבת הבנים נאסרה באיסור חמור, והיענותו

היסטורית, ישמעאל חי מאז ומעולם במדבריות ועם ישראל קשר את גורלו לארץ ישראל לשבט ולחסד הרבה 'צחוקים' יש בפרשתנו. ריכוז של צוחקים וצוחקות, ריכוז המעורר

פרשתנו מתחילה בסיפור ביקורו של הקב"ה אצל אברהם אבינו אחר ברית המילה: "וירא אליו ד' באלוני ממרא" ורש"י פירש על יסוד מימרה במסכת סוטה: "לבקר

לא משנה מה קורה לך, אל תפסיק להיות קרוב וקשור לאנשים שאתה מכיר, לקרובים שלך, אפילו אם אתה מרגיש שאתה יהודי והם עובדי אלילים… כנראה

ביקור חולים היא מצווה שקיומה מותנה בהתבוננות ובהבנת צרכי החולה בפתיחת הפרשה אנו קוראים: "וירא אליו ה' באלוני ממרא". בניסיון להסביר על מה זכה אברהם

  פרשת 'וירא' פותחת בתיאור המקום בו שוהה אברהם: "וירא אליו ד' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (בראשית, י"ח א'). מהי תכליתה

המים העולים לקראת רבקה הם גם עדות מבשרת על שיוכה לבית אברהם ובניו, ולהיותה אם לעדת ישראל סכסוכים בין רועים אינם מניחים לאברהם, וגם בפרשה

אברהם מלמדנו שעלינו להיות 'רואים' ומתבוננים באופן אקטיבי ולא בוהים במציאות כראיה אקראית ופאסיבית ישנו נושא שהוא חלק בלתי נפרד מה'שיח הציבורי' זה שנים רבות,