כל המאמרים במדור תולדות

  חז"ל לימדו ששלושת האבות תיקנו את שלוש תפילות היום-יום (ברכות כו:), אולם יצחק הוא אב התפילה המובהק. תפילת השחר המיוחסת לאברהם רק רמוזה במילים:

למה מכוונות המילים "…וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ…"? רבקה לא הלכה לקבל 'רגיעון' בשל הריונה הקשה, אלא ביקשה לדעת את תפקידה ומקומה בהיסטוריה

  במהלך הריונה חווה רבקה פעילות מוגברת של העוברים- "ויתרוצצו הבנים בקרבה". נמסר לה, שהתרוצצות זו היא בעלת רעיון אידיאולוגי מכוון שעניינו: "שני גויים בבטנך

  "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים… וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם…" [פרשת תולדות]. במדבר החם

סיבות רבות יכולות לחולל הסתרה בין בני זוג. רמב"ן על פרשתנו עוסק בשאלה מפני מה לא גילתה רבקה ליצחק שכבר לפני לידת הבנים נאמר לה

בפרשת חיי שרה הסתיימו פרשות חייהם של אברהם ושרה והועברה ליצחק ולרבקה המשימה של המשך בניית הזהות הישראלית. ואכן מתחילה פרשתנו בתיאור הקושי להקים את

"ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאינו. האחת היא שורשים; השניה היא כנפיים". (הודינג קרטר ג'וניור) איזה משפט עוצמתי. בגירסה התנכ"ית: "סולם מוצב ארצה וראשו

אם יש את נפשנו לדעת את שורשיה של האנטישמיות ושל שנאת ישראל לדורותיה, עיון קצר בפרשת השבוע ייתן לנו אולי קצה חוט ומעט תובנה על

בבואם לתאר תחומי הלכה שלמים, כאלה שתלויים בפסוק אחד בלבד, דיברו חכמים הראשונים (משנה חגיגה א, ח) על "מקרא מועט והלכות מרובות, כהררים התלויים בשערה".