הרב יוגב כהן עד כה עסקנו בכלי אבחון לניהול מחלוקות בזירה האזרחית המשותפת בין הציבור הכללי לציבור הדתי והחרדי. הבהרנו כי רבות מן הסוגיות הציבוריות
"אמר ר' יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון" (סנהדרין קב, ע"א). אמירה
השיחה בין שני האחים המנהיגים משה ואהרון, בעיצומו של המשבר הגדול, מצריכה עיון ולימוד מעמיקים, לשעתה ולדורות. האירוע התחיל בחוסר הסבלנות של העם להמתין עוד
במשנה במסכת מגילה (דף כ"ט) שנינו, שבשבת השלישית מבין "ארבע הפרשיות" קוראים את פרשת פרה אדומה, והסביר רש"י: "להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה".
לאחר הסדרה הארוכה בענייני תפילה, אנו באים לסדרה חדשה ועקרונית – הבאה לעשות סדר בנושא החשוב באמת, העומד בכותרת הטור הזה ובהגדרת המשימה של
עבדכם, כותב השורות הללו, ורעייתו, עלו לפני שבועות ספורים למטולה וקבעו את מקומם בה במשך שנה אחת, "שנת שירות לגיל השלישי", זאת במסגרת תנועת "אנובאנו".
בטורים האחרונים עסקנו בהבחנה שבין זיהוי לזהות. זיהוי הוא לרוב חיצוני: צבע עור, סגנון לבוש, סממנים חברתיים. זהות, לעומתו, היא עולמו הפנימי של האדם אמונותיו,
"ויצא העגל הזה" – איך לפרש את מעשי אהרון בחטא העגל, את הדברים החמורים שנאמרו על ידי משה רבנו כלפיו ועליו ("וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד
חטא העגל הוא אחד הרגעים הדרמטיים ביותר שהיו בתולדות עם ישראל. בעטיו של החטא, נשתברו הלוחות הראשונים וניתנו לוחות שניים. השוני בין הלוחות ניכר מתוך
בפרק כ"ד בשמואל א', מתרחשת תפנית לא צפויה ברדיפה של שאול אחרי דוד. דוד ואנשיו מתחבאים במערה, ושאול נכנס אליה כדי לסוך את רגליו. מדובר
