משה בכל כוחותיו מנסה לשכנע את העם ולהכינו לקראת היציאה ממצרים. אולם נסיונותיו אינם נושאים פרי והעם נשאר בעמדתו וכפי שמתואר בכתוב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן
עמוס בר דע ספר שמות ולאחריו שאר חומשי התורה מנחילים את חוקת התורה ומצוותיה על רקע הסיפור הלאומי הגדול של יציאת עם ישראל מארץ מצרים
בתוך האוקיינוס הגדול של תורת ישראל, נחבאים לא אחת ביטויים ופסוקים הכוללים ביטויים מעין "טכניים", שיש הנוטים לחלוף על פניהם ביעף. אך גם בהם, כבכל
התיאור המרתק של פרשיות יציאת מצרים מתאר את תהליך הפיכתם של מנהיגי העם, משה ואהרן, בצו הקב"ה, ממנהיגים רציונליים, שהגיעו זה כבר לגיל גבורות(!), רבי
משה רבינו, המנהיג הדגול, מתאר את עצמו כערל שפתים, כמי שאיננו מסוגל לבטא את עצמו כראוי. העולם מכיר כראוי את המדרשים שמתארים את הגורם לגמגומו
הרב משה פינצ'וק, רב הקמפוס וראש המרכז למורשת ישראל, המכללה האקדמית נתניה. בהתגלות בסנה הקב"ה מנחה את משה לקראת פגישתו הראשונה עם פרעה ומציג את
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה’, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי." (שמות ד', י').
הרב רונן נויבירט מוטיב החוזר על עצמו באופן עקבי בסיפור יציאת מצרים הינו מוטיב הידיעה. פרעה מסרב לקבל את אזהרותיו של משה מפני ש- "
אחד המוטיבים המשמעותיים ביותר בפרשתנו, ובפרשת בא, הוא היסוד של הכבדת לב פרעה. עוד בתחילת דרכו של משה רבינו כשליח ה' למלך מצרים, אנו מוצאים
איתן פינקלשטיין "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים" (שמות ח', א) – אמר ר'
